בדיקת מאפיינים

בדיקת המאפיינים אינה בדיקה מדעית ואף לא מוסדרת בחקיקה. בדיקה זו בנויה הן ממבחני שיחה בין השוטר לנבדק, הן ממבחני הביצוע והן מהתרשמות הופעתו החיצונית של הנהג ע"י השוטר.

בד"כ בדיקת המאפיינים תבוצע לאחר ממצא אלכוהול בבדיקת מכשיר הנשיפון.
* השיחה הראשונית מורכבת מבירור מקום הגעת הנהג, כמות השתייה אותה שתה והאם משתמש בתרופות.
* לאחר מכן יעבור למבחני הביצוע. במהלך הבדיקה השוטר יבקש מהנהג לעמוד זקוף עם ראשו למעלה וידיים לצדדים, ללכת על קו הלוך ושוב ולקרב אצבעות שתי ידיו לאף בעיניים עצומות.
* לאחר מכן יציין השוטר אודות ריח האלכוהול מהנהג- האם קיים או לוא, הופעתו הכללית, התנהגותו והיכולת להבין הוראות ואופן הדיבור.

עורך הדין יכול וצריך לערער על ממצאי הבדיקה. לשם כך יש לבחון באופן מעמיק את דו"ח הבדיקה, את הממצאים עליהם מסתמכת התביעה, את נסיבות המקרה ועוד.
החשוב מכל: בתי המשפט קבעו לא פעם כי אומנם דרך המלך להוכחת העבירה של נהיגה בשכרות הינה על ידי הבאת ראיות מדעיות כמו בדיקת נשיפה או בדיקת דם, אך ניתן להרשיע בעבירה זו גם על סמך בדיקת המאפיינים בלבד.

על פי התנהגותו של הנהג ניתן להרשיע הן בעבירה של נהיגה בשכרות והן בעבירה הקלה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. אולם, במידה ובית המשפט ימצא כי אין מקום להסתמך על בדיקת השכרות המדעית בשל כשלים ראייתיים או שבדיקה כזו כלל לא נערכה, ורק התנהגותו של הנהג מלמדת על שכרות – קרוב לוודאי כי הנאשם יורשע בעבירה הקלה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.