אי מסירת פרטים

תקנה 144 לתקנות התעבורה מורה לנהג המעורב בתאונה בה נפגע אדם לפעול במספר מישורים:
לעצור את רכבו ולהימנע מלהזיזו. להגיש עזרה לנפגע ולהזעיק כוחות הצלה. למסור את פרטיו האישיים לנפגע על-פי דרישתם. להודיע לתחנת המשטרה על המקרה ולמסור את פרטיו.
כאמור, יש לציית להוראה זו אף אם מדובר בפגיעות פח/ גוף קלות ביותר, ואף אם הנך סבור כי מדובר בהונאת ביטוח או ניסיון לסחוט כסף/ תיקון מכה ישנה.

על התביעה להוכיח כי הנאשם היה מודע לטיב מעשיו, כלומר שהיה מעורב בתאונת דרכים.
חשוב מאוד: התביעה לא צריכה להוכיח כי הנאשם גרם לתאונה, אלא רק שהיה מעורב בתאונת דרכים.

ציטוטים מפי שופטי תעבורה:
"התקנה אומרת בפירוש כי יש למסור פרטים כולל הצגת ביטוח, רישיון רכב, ורישיון נהיגה לכל מעורב בתאונה ולתת לו להעתיק מהם פרטים. אין בתקנה כל דרישה ו/או קביעת סדר במסירה זו.
כל מי שהתבקש למסור את פרטיו, חייב למסור את פרטיו אם רוצה הוא אם לאו. נהג איננו מורשה לקבוע ו/או לדרוש כי ימסור את פרטיו רק אחרי שהנהג השני ימסור אף הוא את פרטיו".
 "מדובר לכן בחובה שאיננה מותנה בדבר. התבקשת למסור את פרטיך, מסור אותם בלא התחכמות יתירה. לנהגים הגונים אין מה להסתיר. בוודאי לא כשמעורבים הם בתאונת דרכים". 
"ההלכה פשוטה היא. כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים ו/או נחשד בכזאת, עליו למסור את פרטיו. משיקולי מדיניות יש לפרש דרישה זו בצורה מרחיבה ולא לאפשר לנהגים להתחמק מחובה בסיסית זאת. כל מי שמתלבט אם למסור את פרטיו או לא, התשובה אחת היא, קודם מסור את פרטיך ואחר כך טען טענותיך".